<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ה פ"ז</h1>
<h2>דף סא.</h2>
חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאה, עד שתספור ותטבול. ולא יגע בה, ולא יושיט לה כלי, ולא יקבלנו מידה. ולא יאכל עמה על השלחן בלא היכר, כגון מפה שניה, או ישים שום כלי ביניהם. ולא יאכלו בקערה אחת, אבל יכולין לשתות בכוס אחד. ומותרת לשמשו בחליו, אבל הרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו אסור. לא יסתכל בכל המקומות הרגילין להיות מכוסין, בימי נדתה. כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס, והרחצת פניו ידיו ורגליו, והצעת הסדינים והמכסה, שזהו דרך חיבה ומזיגת הכוס שתניחהו ביד שמאל או על הכר והכסת כשהוא דרך שינוי מותר.
